"תיאור עיסוק" של תחומי העיסוק המרכזיים במקצוע הפסיכולוגיה בישראל
מוגש לאתר ע"י יעלה ורטהיים, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית.
בשלהי המאה התשע עשרה פצח פרויד בפרויקט הסבר התנהגות המין האנושי אשר לווה בניסיון להשפיע על בריאות הנפש באמצעים שאינם חינוכיים או רפואיים. מה שרואים מעל לפני המים זה רק קצה הקרחון, אמר פרויד: החוויה האנושית מושפעת מתכנים נפשיים בלתי מודעים, שסולקו מטווח המודעות באמצעות מנגנוני הגנה. כדי להשפיע על הנפש יש לתקשר עם כלל חלקיה, עם אילו שבמודעות, ובעיקר עם אילו שלא. שיטת הטיפול הפרוידיאנית כונתה "ריפוי בדיבור". מאז, הפרויקט הפסיכולוגי והפסיכואנליטי הועמק והתרחב, נשען על יסודות של תיאוריה, מחקר וניסיון קליני, ומכיל התמחויות ספציפיות.
בישראל פסיכולוג לומד לתואר ראשון ובהמשך לתואר שני באחת מהמגמות הפסיכולוגיות המעשיות – טיפוליות, ועובר מבחן הסמכה מקיף בסיום ארבע שנות התמחות, בהן מלווה התנסותו המקצועית בהדרכה אישית קפדנית. רק מבחן זה מזכה אותו בתעודת מומחיות מטעם משרד הבריאות, שמייחדת את עבודתו ממקצועות טיפוליים רגשיים אחרים, בהעידה על כך שעמד בתהליכי מיון, למידה ו"שוּלְיוּת" קפדניים. בנוסף, להבדיל משאר מקצועות הטיפול הנפשי, הפסיכולוג הוא היחיד שמורשה לערוך אבחונים פסיכולוגיים. בארץ מוכרות שש התמחויות בפסיכולוגיה:
הפסיכולוג הקליני עוסק בבריאות הנפש. הוא עורך טיפול נפשי באמצעים דינמיים (טיפול שמבוסס על התגלמות תכנים נפשיים רב-שכבתיים בתוך הקשר הטיפולי), ובאמצעים קוגניטיביים – התנהגותיים (התערבות דיירקטיבית שמתמקדת בתלונה הישירה של המטופל, ומשפיעה באמצעות שינוי התכנים הגלויים למודעות, דרך שינוי מחשבות והתנהגויות אוטומטיות). הפסיכולוג הקליני עורך אבחונים פסיכודיאגנוסטיים, ש"מציפים" וממקדים את המשאלות, החרדות, הקונפליקטים, ההגנות והכוחות הנפשיים המרכזיים של המטופל, ומסייעים במענה לשאלות מיוניות, אבחנתיות וטיפוליות.
הפסיכולוג החינוכי אמון על סיוע במימוש המשימות ההתפתחויות של ילדים ונוער. כלי עבודתו הם ייעוץ מערכתי למורים ולגננות, הדרכת הורים, טיפול רגשי לילדים ולנוער ואבחון פסיכו-דידקטי, בו נבדקות יכולותיו השכליות, הדידקטיות, הנוירו – קוגניטיביות והרגשיות של הילד, בשאלה האם הוא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו, ואם לא, אז מדוע. מממצאי האבחון נגזרות המלצות טיפוליות כמו גם המלצות למערכת החינוך, לרבות התאמות בדרכי היבחנות במקרה הצורך.
הפסיכולוג ההתפתחותי מתמחה באפיקי הצמיחה וההבשלה בגיל הרך, על היבטיהם הנוירולוגיים, הגופניים, הקוגניטיביים, הרגשיים והתקשורתיים. הפסיכולוג ההתפתחותי עורך אבחונים פסיכולוגיים התפתחותיים במטרה לברר קשיים התפתחותיים כדי לתעל את הילד הצעיר לנתיב התפתחותי תקין, באמצעים של טיפול רגשי, השמות בגנים מתאימים, הדרכת צוותי טיפול רב-מקצועיים והדרכה להורים.
הפסיכולוג השיקומי מטפל בסובלים ממגבלות ומנכויות בתחום הגופני, השכלי, הנפשי והחברתי. הוא מטפל באמצעים דינמיים ובכלים קוגניטיביים התנהגותיים. הפסיכולוג השיקומי עורך אבחונים בכלים נוירופסיכולוגיים ופסיכודיאגנוסטיים, שמסייעים לגיבוש התכנית השיקומית.
הפסיכולוג הרפואי עוסק בהשפעות הגומלין בין גוף לנפש ובהשפעתן על תחלואה, להשגת אופטימיזציה בתהליכי אבחון, טיפול ומניעה רפואיים. לרוב שלובה עבודתו בעבודתם של צוותים רפואיים בבתי החולים.
הפסיכולוג התעסוקתי-ארגוני-חברתי מבצע תהליכי אבחון לפרטים ולארגונים במגמה לשפר תהליכי בחירת מקצוע, ניהול קריירה, מיון תעסוקתי והתנהגות ארגונית. הוא עורך אבחונים פסיכולוגיים-תעסוקתיים להפקת הערכה של פרופיל כישורי הפרט, תכונותיו ונטיותיו המקצועיות.
הפסיכולוגים בכל ההתמחויות רוכשים בסיס של ידע מעמיק במימדים שונים של בריאות הנפש והתפתחותה, ובתוכם ידע בפסיכולוגיה פיזיולוגית, קוגניטיבית, מחקרית, התפתחותית, חברתית ועוד. בהמשך, במהלך שנות התמחותם מסגלים לעצמם הפסיכולוגים מיומנויות התערבות מקצועיות שנשענות על ידע תיאורטי, התפתחויות מחקריות עדכניות ועל הדרכה קלינית מעשית, ובמקביל רוכשים ומטמיעים קוד אתי קפדני המציב את טובת המטופל וצרכיו בראש מעיניהם.